ביאור תמציתי לדרכי החישוב שבלוח טהרת אסתר
מן התורה צריך אדם לפרוש מאשתו סמוך לעת וסתה, שמא תראה דם בשעת תשמיש ויכשל באיסור נדה החמור. וכמו שדרשו חכמים (שבועות יח ע״ב) על הפסוק "והזהרתם את בני ישראל מטומאתם" — מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לוסתן. ולמדנו, שלא די לפרוש בשעה שכבר ראתה, אלא אף קודם לכן, בעונה שדרך הנשים לראות בה, צריך אדם להזהר ולפרוש.
ולפי שאין האשה רואה תמיד ביום קבוע, צריכה היא לידע ולחשב מראש את העתים שבהן עתידה לראות, כדי שתדע אימתי עליה לפרוש. וזהו עיקר ענינו של החשבון המבואר להלן: לברר את ימי הוסת ולזכרם, למען לא תבוא לידי מכשול. וכבר אמרו חכמים שגדול שכרו של הנזהר בקדושת ביתו כראוי, וזוכה לבנים הגונים ולטהרת המשפחה בישראל.
צריכה אשה לפרוש מבעלה בעונת וסתה, ולפיכך צריכה היא לידע מראש את הימים שעתידה לחוש להם. וחשבון הוסתות נחלק לכמה חלקים, ולהלן עיקרי הדברים כפי המצוי ברוב הנשים.
כל אשה שראתה דם, ועדיין לא קבעה לה וסת, צריכה לחוש בחודש הבא לשלושה זמנים, ולפרוש מבעלה בכל אחד מהם:
אשה שראתה את אותו הוסת — בין וסת החודש בין וסת ההפלגה — שלוש פעמים רצופות, הרי זו קובעת וסת. ומאז אינה חוששת עוד לשאר הוסתות, אלא לוסת שקבעה בלבד, וחוששת לו שלושה חודשים קדימה.
מי שיש לה וסת קבוע והתחילה לשנותו — כגון שהיתה רגילה לראות בכל ח׳ לחודש, ופעם אחת ראתה בט׳ — צריכה לחוש לשני התאריכים: לח׳, הואיל והוסת הקבוע עדיין לא נעקר שלוש פעמים, וגם לט׳, שמא קובעת עתה וסת חדש. ולפי שהחשש לט׳ הוא כוסת שאינו קבוע, חוששת אף לוסת ההפלגה מן הראייה האחרונה, שמא מתחלת לקבוע הפלגה חדשה; אבל אינה חוששת לעונה בינונית, שהרי הוסת הקבוע מבטלה.
וכן מי שקבעה וסת להפלגה קצרה ושינתה להפלגה ארוכה — כגון שקבעה לעשרים יום ושינתה לעשרים ושמונה — חוששת לעשרים וגם לעשרים ושמונה, וסופרת מן הראייה האחרונה, שהיתה בעשרים ושמונה. וכן חוששת לוסת החודש לפי ראייתה האחרונה, אך אינה חוששת לעונה בינונית.
ואם לאחר השינוי חזרה לראות בזמן הוסת הקבוע — שוב אינה צריכה לחוש לשום וסת שאינו קבוע, שהרי חזרה לקביעותה.
וסת הדילוג נחלקת לשני סוגים:
וסת החודש בדילוג: ראתה ב-ב׳ ניסן, ג׳ אייר, ד׳ סיון — הרי קבעה וסת החודש בדילוג, וצריכה לחוש ל-ה׳ תמוז, ו׳ אב, ז׳ אלול. ויש שהדילוג בן יומיים או יותר (ב׳ ניסן, ד׳ אייר, ו׳ סיון), ויש דילוג הפוך (כ׳ לחודש, י״ט, י״ח).
ויש בוסת החודש בדילוג חידוש: בפעם השלישית הרי הוא נחשב אף כוסת שאינו קבוע, ולכן חוששת אף להפלגה ולעונה בינונית.
וסת החודש בדילוג חוזר חלילה: ראתה בדילוג של ט״ו, ט״ז, י״ז לחודש, וחזר המחזור פעמיים נוספות — בסך הכל תשעה חודשים — הרי קבעה וסת החודש בדילוג חוזר חלילה, כלומר למחזוריות של ט״ו–ט״ז–י״ז. וכן הדין במחזור בן חודשיים.
וסת ההפלגה בדילוג: ראתה בהפלגות הולכות וגדלות — לאחר עשרים וחמישה יום, ואחר כך עשרים ושישה, ואחר כך עשרים ושבעה — הרי קבעה וסת הפלגה בדילוג, וצריכה לחוש ל-עשרים ושמונה, עשרים ותשעה, שלושים. ואף כאן יש דילוג בן יומיים או יותר, ויש דילוג הפוך (שלושים ושתים, שלושים ואחת, שלושים).
ראתה ביום ראשון, ולאחר ארבעה שבועות — או שלושה, או חמישה וכיוצא בזה — ראתה שוב ביום ראשון, וחזר הדבר שלוש פעמים — הרי קבעה וסת לימי השבוע.
הרואה בתאריך קבוע, חודש רואה וחודש מדלגת — הרי זו קובעת וסת הסירוג. כגון: ר״ח ניסן, ר״ח סיון, ר״ח אב.
לאחר שפסקה האשה מלראות, צריכה היא לעשות הפסק טהרה.
יש לעשות את הפסק הטהרה כחצי שעה קודם השקיעה.
יכולה לפסוק בטהרה מן היום הרביעי לראיית הוסת. ויש אומרים מן היום החמישי, ויש מן היום השישי, ויש הנוהגים מן היום השביעי.
אם יצאה בדיקת ההפסק טהורה, מתחלת האשה למחרת לספור שבעה נקיים. ובמשך ימי השבעה נקיים בודקת היא שתי בדיקות בכל יום:
וביום השביעי התזכורת היא על הבדיקה, ובערב היום השביעי הוא זמן הטבילה.